<h1>האגודה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
כל כינויי נזירות כנזירות. האומר אהא נזיר. פר"י מיירי שאינו יודע שהוא לשון נדר אך דעתו לקבל מה שמשמע מתוך הלשון וכן ידות.
<h2>דף ב:</h2>
מהו דתימא בעינן פיו ולבו שוין קא משמע לן. פר"י כיון דלהכי איכוון דנזיר עובר לפניו פיו ולבו קרינן ביה, אבל היכא דפיו ולבו סותרי' זה את זה אזלינן בתר פיו לבדו כדתנן מסכת תרומות [פ"ג מ"ח] המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר או איפכא לא אמר כלום.
<h2>דף ג:</h2>
האומר ימין שלא אוכל ככר זה או שמאל שלא אוכל ככר זו הרי זו שבועה שנאמר [ישעיה ס"ב] נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו והיינו שמאל.
לאסור יין מצוה כיין הרשות מאי היא אילימא קידושא ואבדלתא [ד' ע"א] מושבע ועומ' מהר סיני, אלא כדרב' דאמר שבוע' שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר נזירות חלה על שבועה.
<h2>דף ד.</h2>
נזיר עולם מקיל בתער אם הכביד שערו משלשים לשלשים.
<h2>דף ד:</h2>
הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר משום דהוי דבר הנדור דמצוה להקדיש בכור בפה. ורבי יוסי מתיר. דקדושת בכור מרחם ואנן בענן בדבר הנדור.
<h2>דף ה.</h2>
סתם נזירות שלשים יום.
<h2>דף ז.</h2>
האומר הריני נזיר עד מקום פלוני, אומדין כמה ימים מכאן עד מקום פלוני ומוקי לה שהחזיק בדרך.
<h2>דף ח:</h2>
הריני נזיר הינא אחת דיגון שתים. טריאן שלש. נוטריקון ארבע. פנטיגון ה'. בית עגול פנשגון דיגון אינו מטמא משום נגעים לשון יוני הוא וכן בב"ר [פי"ד ב'] זיטא איפטא איסא אוקטו. פירש זיטא נולד לשבעה איפשר לחיו' איפטא איטא נולד לשמונה. אוקטו מת ונקטע.
<h2>דף ט.</h2>
הריני נזיר מן הגרוגרות ומן הדבילה בית שמאי אומרי' נזיר ובית הלל אומרים אינו נזיר. ובית הלל סברי הקדש טעות אינו הקדש פר"י הוא הדין דיכול לחזור תוך כדי דבור.
<h2>דף יא.</h2>
הרני נזיר על מנת שאטמא למתים ושאשתה יין אסו' בכולו מפני שמתנה על מה שכתוב בתורה. אבל משום דאי אפשר על ידי שליח לא בטל דהיינו דווקא מעשה כגון גט או חליצה או קניין אבל דבר שאינו מעשה לא בענן איפשר על ידי שליח.
<h2>דף יב.</h2>
האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים. פרק בכל מערבין [ל"א ע"ב] פליגי רב נחמן אומר בשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו ובשל תורה אין חזקת שליח עושה שליחותו ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה חזקת שליח עושה שליחותו. הרבי שמשון מפליזא כת' כרב ששת ורבי' תם פסק כרב נחמן עיין שם ובפרק התקבל [ס"ד ע"א].
ומודה רבי יוחנן באשה שאין לה בת ולא אחו' ולא ערוה ואף על גב דמיגרשה קרובתה בתר דעבדי שליח מותר בה דבמילתא דלא קיימי קמיה ולא מצי למעבד לא עביד שליח. פר"י מכל מקום יכול אדם לומר לאיש או לאשה כל עיסות שיהיו לי תפרישי חלה אף על פי שלא לקח העיסה ולא נתגלגלה העיסה משום דכל שעה יכול ליקח עיסה ולהפריש חלה.
<h2>דף טו.</h2>
ורב כמאן אמרה לשמעתתיה תרי מקצת היום ככולו אילימא כאבא שאול. פר"י פסקינן במועד קטן אפילו רגע לפני הרגל בטלה ממנו גזירה ז' ויום ז' לפני רגל בטלה גזירת שלשים ואם לא סיפר ערב הרגל איכא פלוגתא.
<h2>דף טז.</h2>
מכדי לרבי יוסי דאמר מקצת היום ככולו זבה גדולה היכי משכחת לה הלא מקצת היום ככולו בסוף היום.
מי שאמר הריני נזיר יגלח יום ל"א.
<h2>דף טז:</h2>
מי שהיה טמא ונז(י)ר אסור לגלח ולשתות יין ולטמא למתים.
<h2>דף יט.</h2>
רבי אלעזר הקפר סבר אף נזיר טהור חוטא הוא שציער את עצמו מן היין.
<h2>דף יט:</h2>
נזירות חוצה לארץ אינו עולה מן המניין.
מעשה בהילני(ת) המלכה שנדרה שבע שנים אם יבא בנה מן המלחמה ובא. משמע אם לא בא לא היתה נזירה אף על גב דתנאי היה להיות בטל כיון דלא איפשר להיות על ידי שליח מכל מקום הוי תנאי כדפריש לעיל [י"א ע"א].
<h2>דף כ.</h2>
רבי שמעון בן אלעזר אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הילל בשני כתי עדים אלא בכת אחת ופרק חזקת הבתים [מ"א ע"ב] אמר והא מייתי איגרתא ממערבא דלית הילכתא כרשב"א אלא בשני כתי עדים פליגי ובכת אחת כולי עלמא מודו דנחלקה עדותן.
<h2>דף כ:</h2>
מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני הותר הראשון הותרו כולם והוא שהתפיסו כולם תוך כדי דבור וכמה כדי דבור כדי שאלת שלום תלמיד לרב. שלום עליך רבי, שדרך בני אדם כשהם עסוקים בקניין או בשום דבר ובא רבו נותן לו שלום וחוזר לעניינו.
<h2>דף כג.</h2>
באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה ושתת יין הכתוב מדבר שנסלח לה אף על פי שעשתה היתר כיון שסברה לעשות עבירה צריכה כפרה.
אחד אכל פסח באכילה גסה. ופר"י פסח מיהא עביד והא דאמר בפרק בתרא דיומא [פ' ע"ב] האוכל אכילה גסה ביום כיפורים פטור פסק רבינו תם תרי גווני אכילה גסה הן אחד לשובעו וחדא יותר מדאי.
<h2>דף כג:</h2>
גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה מיעל. פר"י הא דאמר [סנהדרין ע"ד ע"א] גילוי עריות ושפיכות דמים יהרג ואל יעבור הני מילי כשהוא עושה בעצמו העבירה אבל אמרו לו תיהרג או תניח עצמך לזרוק על התינוק להרגו. או לאשה תיהרגי או תניח לבא עליך תעבור ולא תהרג דקרקע עולם היא.
<h2>דף כד.</h2>
רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכן כל קרבנותיה שהיא חייבת שכך כתוב לה כל אחריות דאית לך עלי מן קדמת דנא. פר"י דווקא קרבנות שחייבת קודם שנשאה אבל אם נדרה תחתיו אין חייב דאם כן היא תדור אלף עולות ליום אחד. ודווקא קרבנות אבל לוותה ואכלה קודם נישואין לא כדאיתא סוף פרק יש נוחלין [קל"ט ע"א].
<h2>דף כד:</h2>
שנתנו לה על מנת שאין לבעלה רשות בהם. אף על גב דפרק בתרא דנדרי' [פ"ח ע"א] משמע דצריך לומר רק שאת נושאת ונותנת לפיך. פר"י דהלכה כשמואל דאמר לא צריך למימר הכי אלא אפילו אמר לה כל מה שתירצי עשי לא קנה בעל. ורבינו תם פסק כרב.
לא תותיב אכרעיך. פר"י הא דאמר פרק מצות חליצה [ק"ג ע"א] וצריך למידחסה לכרעיה, כרעיה פירש רגל, והאי מאן דסגי אליחתיה דכרעיה (ו)לא חליץ.
<h2>דף כט.</h2>
האי[ש] מדיר בנו בנזיר. ופריך למאן דאמר יש שחיטה לעוף מן התורה הא דאמר יחזקאל [יחזקאל מ"ד] נבילה וטריפה עיין ספר התרומה (ריש הלכ' שחיטה).
<h2>דף לא.</h2>
בית שמאי אומרים הקדש טעו' הקדש ובית הלל אומרים אינו הקדש כיצד שור שחור שיצא מביתו ראשון הרי הוא הקדש ויצא לבן. לפר"י משמע בכמה דוכתי דאדם שנדר הקדש יכול לישאל על נדרו. וכן בפרק יש נוחלין [ק"כ ע"ב] דמייתי הך מתניתין דהכא ועיין שם פירוש רשב"ם.
<h2>דף לב.</h2>
מי שנדר ועבר על נזירתו אין נזקקין לו אלא אם כן נהג איסור כימים שנהג היתר רבי יוסי אומר במה דברים אמורים בנזירות מועטת אבל במרובה דיו שלשים יום. וכן נהג הרמז"ל.
<h2>דף לב:</h2>
נחום המדי אומ' אילו הייתם יודעים שחרב בית המקד' הייתם נודרים ואמרו לו לא, והתירם. דתנן פותחין בנולד דברי רבי אליעזר וחכמים אוסרים אמר רבא אין פותחין בנולד אבל פותחין בתנאי נולד אמרינן להון אילו אתא איניש ואמר לכון דחריב בית מקדשא מי נדרתון. פי' אילו אתא ואמר לכון הוי חרטה אבל אי פתחו מעצמן ואמרי אלו ידענו שיחר' לא היינו נודרין לא הוי חרטה עוד פר"י אי הוה משקרו לכון ואמרי שכבר מחרב מי נדרתם זה קרי תנאי נולד.
<h2>דף לה:</h2>
שלשה מינין אסורין בנזיר. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אין היתר מצטרף לאיסור בכל התורה חוץ מאיסורי נזירות. עיין פרק גיד הנשה [צ"ח ע"ב] ופרק אילו עוברין [מ"ג ע"ב].
<h2>דף לז:</h2>
ורבנן קדרה בת יומא אי איפשר דלא פגמה פורתא. פירש רבי אפרים דנותן טעם לפגם מגיעולי כותים אסור היכא דנותן טעם לשבח בשעה שנבלע בכלי כרבנן דהכא. ור"י פסק כרבי עקיבא מדמוקי לה כרבי שמעון לגבי רבי מאיר.
<h2>דף מא.</h2>
אי כתב רחמנא זקנו פר"י במספרים כעין תער אסור בראש לכן כשמגלחין ראש תינוקות יניח מלגלח הצדעין עיין פרק קמא דשבועות [ג' ע"א].
<h2>דף מב.</h2>
נזיר חופף ומפספס. פירוש מבדיל שערו המעורבות זו בזו, חופף בין בחו' בין באדמה דלאו פ"ר, אבל לא סורק דפסיק רישא הוא.
<h2>דף מג.</h2>
ר"ל אמר גוסס איכא בינייהו. בהלכות גדולות פירש דכהן אסור לעמוד על הגוסס דהלכה כרבא לגבי אביי. ורבא אמר גוסס איכא בינייהו (כך גרסי הלכות גדולות ולא גרסי ריש לקיש ובמקום רבי יוחנן נמי גרסי אביי) ורבנן אסרי והלכה כרבנן. אבל לספרים דגרס רבי יוחנן וריש לקיש מותר לכהן דהלכה כרבי יוחנן לגבי ריש לקיש.
<h2>דף מג:</h2>
נקטע ראשו של אביו אין מטמא לו. פר"י בכהן הדיוט מיירי שנאמר [ויקרא כ"א] לאביו כשהוא שלם ולא כשהוא חסר.
<h2>דף נז:</h2>
המקיף הקטן חייב. אמר ליה רב אדא דידך מאן מקיף להו. אמר ליה חובה. עיין פרק קמא דשבועות [ג' ע"א].
<h2>דף נח:</h2>
אמר רב מיקל אדם כל גופו בתער. מיתבי המעבר בית השחי ובית הערוה חייב. משום לא ילב' גבר שמלת אשה ההיא בתער ורב במספרים כעין תער שרי. [נ"ט ע"א] מהו לחכך בית הערוה אמר ליה אסור. בבגדו להתחכך מאי אמר ליה מותר. באותו מקום מהו אמר ליה מותר עיין ביבמות פרק החולץ [מ"ח ע"א].
